​​​​​​​חברים שהלכו לעולמם

 נתי (יהונתן) אשכנזי ז"ל


נולד בחפציבה לחיים (אשכה) ויהודית אשכנזי.
ילדותו ונעוריו עברו עליו בחפציבה תוך שהוא מתבלט בספורט וגם כדמות מרכזית למדי בחגיגות ובאירועים. כבר אז בלט במזג נעים ורוח טובה שאפיינו אותו גם שנים רבות לאחר מכן.
באוגוסט 67 התגייס לצבא, לצנחנים וליחידת דוכיפת שבה יחד עם אחרים נמנה על "הצעירים" במסגרת דוכיפת עשה טירונות צנחנים כללית בגדוד ומשם למקצועות השריונית בדוכיפת.
במסגרת דוכיפת לחם בכרמה ולאחר מכן פורקה היחידה ושוב, יחד עם אחרים חזר לגדוד. עם סיום הפלוגה (קורס מפקדי כיתה) פנה להדרכה עד לשחרורו מהצבא ב08.1970.
בשנים שלאחר מכן חיפש את דרכו תוך שהוא מורה לחינוך גופני, ועיסוקים נוספים, העביר תקופה בחוץ לארץ, כמו כולנו, שבמהלכה חזר לארץ למלחמת יום כיפור ולאחר מכן חזר שוב לחו"ל.  וחזר לארץ ולקיבוץ שם גם נישא והמשיך כמורה לחינוך גופני.
ב1991 נישא בשנית, נישואין שמהם נולדו שלושת בניו ועבר העירה ומילא מספר תפקידים אחראיים בסקטור הפרטי תוך שעובר בין מספר מקומות עם משפחתו עד שמתבסס בכפר תבור.
ב2011 אובחן כחולה סרטן וב2012 נפטר.
ייזכר לעולם כבעל חיוך תמידי ורוח טובה גם בשעות יותר קשות.

יצחקל'ה לוין ז"ל


בן מכלה ומרדכי לוין חבר קיבוץ תל יוסף נולד ב- כט' תשרי תש"ח 13.10.47

נפטר כג' בניסן תש"ל  29.4.70 היה בן 23 במותו.

בנעוריו היה ספורטאי שחין מעולה, אצן מהיר ועל כולם כדורגלן נלהב.

סיים את לימודיו בבית הספר המשותף בעמק חרוד.

בגיוסו לצבא התנדב לצנחנים והיה בסיירת דוכיפת.

שלוש שנים בשירות קרבי אימונים מפרכים מלחמת ששת הימים, פעולת כארמה מרדפים סיורים ומארבים בבקעת הירדן.

שב הביתה משירותו הצבאי בשלום, בוגר ובעל ניסיון הצטרף לענף הדייג שאהב והתמסר לעבודה.

במסגרת פעילות של מחנה עבודה פקד אותו אסון הוא טבע באגם בניסיון להציל נער ונערה שהחלו לטבוע כוחותיו לא עמדו לו וטבע יחד איתם.

השאיר חלל בלב כולם נזכור אותו תמיד.​​​​​​​


שמעון שטיינר ז"ל – תולדות חיים


שמעון- חבר יקר, איש אדמה וחקלאות חרוץ, בעל, אבא, אח וסבא יקר ואהוב הלך לעולמו.

שמעון נולד בעין גב בנובמבר 1948 להוריו רבקל'ה ויונה זכרונם לברכה.  בשנת 1954 עם הפילוג בקיבוץ עברה המשפחה לגנוסר כאן נולדו אחיו אבי ועמית.

שמעון גדל והתחנך בגנוסר, בכיתה י"ב למד בביה"ס המקצועי באפיקים. עם סיום הלימודים התקבל עם קבוצתו- קבוצת "עופר" לחברות בגנוסר.

בנובמבר 1966 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת "דוכיפת". עם יחידה זו עבר את מלחמת ששת הימים ואת פעולת התגמול- "כארמה" בגדה המערבית.

כאיש מילואים נלחם במלחמת יום הכיפורים באזור יריחו ובסיני  ובמלחמת לבנון שירת בבירות והרי השוף.

לאחר השחרור מהצבא עבד בכותנה ואחר כך יצא לשנת חופש בארה"ב שם עבד כנהג סמיטרלר.

כשחזר לקיבוץ עבד במשך כמה שנים כנהג סמיטרלר והוביל תוצרת חקלאית לכל רחבי הארץ. ושנתיים היה נהג שכיר בחברת "תעבורה".

לאחר המהפך ב-1977 שהליכוד עלה ומפלגת העבודה הייתה באופוזיציה, היה שמעון נהגו האישי של יגאל אלון. שמעון סיפר ש"מערכת היחסים ביניהם הייתה מעולה: אכלנו יחד, הבנו אחד את השני, הוא מאד התחשב בי ואני ידעתי איפה הוא אוהב לאכול ולישון שהיה מחוץ לבית. שמרתי מאד על הפרטיות שלו. כל חודש היינו נוסעים בסביבות 10.000 ק"מ בכל אזורי הארץ. הייתי קם לעבודה כל יום בכיף גדול לעבוד עם אדם כזה".

לאחר תקופה זו היה מרכז עבודה ועם סיום התפקיד חזר לעבוד בכותנה.

בתקופה זו התחתן עם דניאל ונולד להם בנם- בנימין.

בהמשך עבד בדייג וריכז את הענף כארבע שנים, ועם איחוד ענף גידולי שדה ריכז את הענף בדרדרה ובבית.

בגיל 50 עם מחלתו יצא לעבודת חוץ בחברת "סונול" בניהול תחנות דלק באזור הצפון, ואחר 10 שנים החליט לחזור למה שתמיד אהב לגידולי השדה והפעם בקיבוץ גדות.

עם מרים אהובת ליבו בנה שמעון משפחה יפה וחמה. ביחד אהבו לטייל ולבלות.

לשמעון היו הרבה חברים, הוא שמר על קשרים עם חבריו מכל תקופות חייו ועיסוקיו והם החזירו לו אהבה.

עם מרים אשתו, בנימין-בנו, אבי ועמית- אחיו, הנכדים וכל בני המשפחות, אנו באבל הכבד.

יהיה זכרו ברוך

דברי הספד שכתבו חברים:

שמואל גולני:


פרדה משמעון

שמעון אחי אני נפרד ממך גם בשם החברים מסיירת דוכיפת.
נפגשנו לפני מלחמת ששת הימים ,עברו יותר מחמישים שנה.
תמיד ביחד, סק"ש ליד סק"ש ,באהל מיטה ליד מיטה, וברכב אתה ליד ההגה ואני לצידך.תמיד מצוייד במיקלעון מוכן לפעולה ומשרה ביטחון.
אנחנו נפרדים ממך פיזית ואתה עובר לליבנו כבר יומיים אני מתרפק על הזיכרונות והתכונות שייחדו אותך כל כך.
כינינו אותו באהבה ג'בקה על שם כלי העבודה היחיד שהיה לו בכיס ואיתו יכול היה להתגבר על כל תקלה בכלי הרכב של היחידה ,
הוא לא היה צריך את כל ארגז הכלים בכדי להתגבר על תקלה.
שמעון אהב את ההגה והתנועה היה נהג הניסוי של השיריוניות .כאשר היה צריך לעלות ציוד לג'בל עתקה ,במצרים בדרך לא דרך ,
כמובן ששמעון ישב ליד ההגה. כאשר היה צריך לרדת מג'בל ברוך בלבנון עם משאית עמוסה בטילים שמעון היה ליד ההגה.
שמעון נהג את משאית הבננות של גינוסר את ספינת הדיג ואת מובילי הטנקים של חב' תעבורה.
גם מטוס שמעון נהג באחת השבתות כשהיינו באל עריש נכנס שמעון למטוס ססנה התניע אותו ונסע על המסלולים ובקושי עצר את עצמו מלהמריא.
מלבד בצוללת שמעון נהג על הכול.
שמעון אהב אוכל טוב ויכול היה לאכול כמויות עצומות חששנו ששרשור מצוי במעיו ובעזרתו נשמר גופו הרזה .
כמה התגעגע והתגאה במאכלים שרבקה אמו הייתה מבשלת .העריץ את יונה אביו שניהל את המוסך והמסגריה של המשק וגם את בנו בן ואחיו אבי ועמית הזכיר בגאווה ודאגה.
כהוריו גם שמעון היה איש עבודה וניהל את ענף הדייג את הגד"ש ולבסוף ניהל בהצטיינות מס' תחנות דלק. 
שמעון אהב את הסיגריות ,המותרות והאסורות ,לא אשכח את ישיבת הכריעה שלו כשסיגריה בזוית פיו והוא בפול סוטול.
לכלוך שמעון מאד לא אהב לכלוך ואי סדר יצרו אצלו דחייה מוחלטת.
שמעון גם לא אהב שמפריעים לו לצפות בתכנית מבט בטלוויזיה .ומאז שהסיע את יגאל אלון הפוליטיקה חדרה לעורקיו.
פרק ב' בחייו עם מירים היה מלא באהבה וסיפוק מאד אהבנו לבקר אותם בביתם הנאה והחם.
כמה קשה היה לפגוש אותו בסוף הדרך שכבר לא יכול היה לנהוג כבר לא נהנה מהאוכל והצינגלה שחיפש בימים אחרים כבר לא עשתה לו את זה.
ונשארה רק הסיגריה שגם היא כבתה בליל חמישי האחרון. נתנחם בכך שתם מסע הסבל ונגאלת מיסורי התופת של השנה האחרונה.

בשמי ובשם החברים אני רוצה להודות למרים על הטיפול המסור ללא גבול בשמעון ועל כך שאפשרה לו ללכת לעולמו במיטתו בבית.

שמעון אנחנו נפרדים אבל עוד נפגש אתה יודע שם באהל למעלה והבטחת לשמור לי את המיטה לידך

אוהבים אותך הגולנים והחברים.

זלמן בר-צבי:


לשמעון.
חברי משירות סדיר בסיירת דוכיפת, שמעון שטיינר, חבר קיבוץ גינוסר, הלך הלילה, 9 לפברואר 2018 לעולמו.
כחלק ממחלקת החימוש ביחידה מיום הקמתה, שימש שמעון כמכונאי שריוניות. כינויו בקרב חבריו היה "ג'בקה".
היינו יחד במלחמת ששת הימים. במבצע כראמה שבו לא השתתפתי, סיפר לי שמעון כיצד סייע להוציא את גופות חברינו שנפלו במבצע,
מתוך שתי השריוניות שנפגעו מטנקי הירדנים. עברנו שירות משותף בבקעה, במחנהגבעון (אל ג'יב) ליד גבעת זאב וברמלה,
בבסיס האחרון לפני שהיחידה פורקה והפכה לימ"ח (יחידת מחסני חירום). מהתקופה בסדיר, זכורים לי שלושה דברים שאפיינו את שמעון: החבילות הטעימות שקיבל מהקיבוץ ובהן העוגות המפנקות של אמו רבקה,שחולקו על ידו מייד לכולנו בנדיבות,
הסגריות מהקיבוץ שעזרו לנו בעת חירום כשנשארנו ללא כסף או סגריות משלנו, וחולקן על ידו לכל נזקק,
והקושי להעיר אותו בבוקר בימי חורף.
להיות בשטח עם שמעון הייתה חוויה מרגיעה, כיוון שלא הייתה תקלה ברכב שהוא לא פתר בכישרון רב(בדרך כלל רק עם ג'בקה ומברג- ומכאן הכינוי שנדבק בו).
שמעון המשיך לשרת במילואים, עם כל חברינו והשתתף בכל המלחמות מאז.אני המשכתי בקבע ודרכינו נפרדו, אך בשנים האחרונות חודש הקשר והתראינו לעיתים קרובות. באחד הימים, בעת לימודי באוניברסיטת
בן גוריון, נודע לי כי שמעון מאושפז בהדסה עקב אירוע בזמן שירות מילואים ליד ערד.
נסעתי מייד עם מירי רעייתי ושם פגשתי את אביו יונה ז"ל, שסיפר כי שמעון נעקץ ע"י עכביש האלמנה השחורה שהסתתרה בשק השינה.
מצבו היה קשה והוא טופל במח' טיפול נמרץ עד שהחלים למזלו.
אני בטוח כי עוד רבות ייכתב על הבחור הצנוע, המכונאי בחסד, החבר והאיש עם נשמה גדולה.
הכרתי את כל משפחתו, הוריו ז"ל ובעיקר אמו הנפלאה, ממנה זכיתי ליחס מפנק בירח הדבש בשנת 70' בנוף גינוסר, כששימשה כמנהלת המטבח במלון.

בשנים האחרונות זכיתי להכיר את רעייתו מרים, שהייתה זוגתו שנים רבות ושתמכה בו במחלתו בתקופה האחרונה והתוודעתי למרצה,
אופייה וכישוריה.
שמעון זכה לשותפה מקסימה לדרך.
אני ומירי משתתפים בכל ליבנו בצערך.
יהי זכרו ברוך.


​זלמן בר צבי
חשמלאי שריוניות
יהוד.

מדבריו של הלל לפידות (ליפשיץ) על שמעון שטיינר ז"ל:


הצטערתי לשמוע על פטירתו של שמעון

למדנו באותה הכיתה גם בתיכון, בבית הספר המקצועי באפיקים. וכמובן שירתנו ביחד בדוכיפת.
שמעון הוא בן כיתתי מקיבוץ עין-גב, בפילוג של סוף שנות החמישים עבר עם הוריו ועם מספר משפחות נוספות לקיבוץ גינוסר.

הלל לפידות


מילים לזכרו של שמואל (מולי ) צאנג

                                          

מולי ואני התגייסנו / התנדבנו לסיירת דוכיפת באוגוסט 1967.מחזור גיוס ראשון לאחר מלחמת ששת הימים.המחלקה שגויסה הייתה מורכבת בעיקר מחברי קיבוצים. מולי ואני היינו מבין הבודדים שהגיעו מהעיר.מולי מתל אביב,אני מרמת השרון.

את הטירונות עברנו במסגרת גדוד 890 בחטיבת הצנחנים (חטיבה 35 ). מולי ואני התחברנו אחד לשני מהר מאד. שנינו היינו בעלי כושר גופני גבוה,דבר שסייע לנו לעמוד בקשיים הפיזיים והאחרים שהיו כרוכים בשירות בצנחנים.

מולי בלט מהר מאד והתגלה קודם כל כרציני ושקול באופן חריג.כל מטלה שהוטלה עליו (ובמהלך הטירונות ובהמשך היו רבות כאלה ) נעשתה בשקט,ביסודיות ובמקצועיות. קיטורים או טרוניות לא שמעת ממנו. תכונות אלה בתוספת היותו בעל כושר גופני וחיילות ברמה גבוהה הציבה אותו בין הראשונים.

מולי ואני חלקנו אוהל סיירים בטירונות. אוהל סיירים בטירונות צנחנים בחודשי הקיץ/חורף בשנת 1967 הינה חוויה מכוננת שנשארת טבועה בך לעולם. חוויה זו קירבה וחיברה בינינו .זיהיתי אצל מולי את החום,האנושיות וההומור השקט וחד כתער. מצאנו עצמנו מבלים ביחד גם במעט החופשות הקצרות שקיבלנו.

מולי שימש כמקלעוניסט במחלקה (תפקיד יוקרתי ומוערך בימים של אז ) ואני שימשתי כררנטיסט.

המבחן "הרטוב "הראשון שעברנו היה בפעלות כראמה. הפעולה הכושלת במהלכה נקלעה סיירת דוכיפת למצב קשה ביותר הייתה והינה טראומטית. הסיירת ספגה אבידות קשות ואיבדה לוחמים/חברים קרובים. המחלקה שלנו הייתה רכובה על גבי זחלמים באזור גשר דאמיה ופרט לחווית ספיגת ארטילריה ירדנית על הגשר, לא לקחה חלק בלחימה עם השיריוניות.

לאחר פעלות כראמה הוחלט על הפסקת פעילותה של דוכיפת במתכונתה. המחלקה שלנו פוצלה בין גדוד 890,סיירת צנחנים,וגדוד 202 אליו הצטרפנו מולי ואני על מנת להשלים את 14 חודשי מסלול הצנחנים כולל קורס מכי"ם.

בתום קורס מכי"ם הצטרפנו מולי ואני לקורס קציני חי"ר בבה"ד 1. מולי,כדרכו, בלט מהר מאד מעל כולם. כולנו התחשלנו ובגרנו מאז תחילת הטירונות. מולי שהיה לו פור ביחס לאחרים כבר בהתחלת השירות היה הטוב מכולם.הוא סיים את הקורס כמצטיין מחלקתי . זה היה אך טבעי שמולי הוצב בסיום הקורס כקצין בסיירת צנחנים. העובדה שמולי,תל אביבי (שאינו נמנה על המגזר הקיבוצי שידע לשאוב לסיירת צנחנים  בעיקר חברי משקים),אשר עבר את מסלול הכשרתו מטירון עד קצין מחוץ למסגרת סיירת צנחנים הוצב בסיירת, מעידה באופן ברור על ההכרה ביכולותיו ובאישיותו.

את שירותנו הצבאי מולי השלים כקצין בסיירת צנחנים ואני כמדריך בבה"ד 1.

בתום השירות צבאי החלטנו שנינו ללמוד בפקולטה למשפטים בירושלים. למבחני הקבלה באוניברסיטה לא יכולנו להגיע עקב שירות בתעלה בסיני ושנינו התקבלנו על תנאי ללימודים. ימי אוהל הסיירים נחרתו אצל שנינו ובחרנו לחלוק דירת סטודנטים בירושלים עם עוד שניים מחברינו.

בלימודים, כמו בכל דבר, באו לידי ביטוי יכולותיו ותכונותיו של מולי. יסודיות,רצינות עצומה והתמדה.

עם סיום הלימודים פנה מולי לעסוק כעורך דין פעיל בתחום הפלילי ועד מהרה רכש לו שם ומעמד מכובד בתחום.

הקשר ההדוק ביני לבין מולי שנמשך ברציפות מגיוסנו לצה"ל ועד לסיום הלימודים באוניברסיטה, נחרט בנפשי לעד. גלגלי החיים הביאו כל אחד מאיתנו לפנות לדרכו והקשר התרופף (לא נותק). במהלך השנים נזקקתי לעצתו והוא התגלה בעיני כאותו אדם חריג ומיוחד, חבר אמת.

הידיעה על מותו של מולי תפסה אותי כאשר שהיתי בחו"ל. לצערי נבצר ממני ללוות את מולי בדרכו האחרונה ולהיות ליד המשפחה הנפלאה והתומכת שהקים עם רעייתו ורד.

השנה מלאו 10 שנים לפטירתו של מולי. באזכרה למולי ובמפגש לזכרו בבית המשפחה שהתקיים בהמשך, כאילו עצר הזמן מלכת. הנוכחות בביתו של מולי עם ורד והילדים וכן עם חלק מחברינו במחלקה (זכרי,דידי וגברי ) הייתה מאד מרגשת , כאילו לא נפרדנו לפני כל כך הרבה שנים ,פשוט יצאנו לאפטר קצר.

יהי זכרו של מולי נצור בליבנו לעד.

הערך על ראובן גפני ז"ל בויקיפדיה
מילים לזכרו של עמיר גפני ז"ל: 
צר לי על מות עמיר גפני.
עמיר היה חייל לוחם לדוגמה ביחידת דוכיפת.
כאשר היחידה פורקה הוא המשיך לקורס הקצינים.
עמיר סימל את המושבניק היפה : בחור חסון, חייכן, נאמן לחקלאות, בהתחלה בעמק יזרעאל וכשצריך להמשיך להפגין ציונות - ברמת הגולן.
עמיר המשיך את תרומתו כקצין במילואים שנים רבות.
יהיי זכרו ברוך.
כתב: אבנר חרמוני קצין ומפקד ביחידה

































​​​​​​​
דף הבית